פסק-דין בתיק ת"ק 18782-01-11

1.         הנתבע הינו קבלן בנין ושיפוצים מזה שנים רבות, אשר התקשר עם התובעת על מנת לבצע

            פיתוח בחצר ביתה, דהיינו שיפוץ בחצר קיימת, ריצוף וטיח - הכל כמפורט בהצעת המחיר מיום  25.2.10 אשר צורפה לכתב התביעה. בהצעת המחיר גם קבע הנתבע את העלויות של כ"א מפרטי העבודה ובסה"כ 35,000 ש"ח - לא כולל מע"מ. (להלן:"הצעת המחיר").

            יומיים שלושה לאחר מכן החל בביצוע העבודות המפורטות בהצעת המחיר.

התובעת אשר לא הייתה מרוצה מעבודת הנתבע, הגישה תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לה סך של 30,000 ש"ח - סכום הנזקים שנגרמו לה - לטענתה- כתוצאה מעבודתו הלא מקצועית והרשלנית של הנתבע, אשר עבד לא על פי תקן ותקנות הבנייה המקובלים בארץ.

            התובעת מלינה על כך, שהיא פנתה פעמים רבות אל הנתבע, לבוא ולתקן הליקויים הטעונים תיקון, אך הנתבע לא נענה לדרישותיה. את סכום התביעה ביססה התובעת על חוות דעתו של מר פנחס פיכמן (להלן:"חוו"ד פיכמן") ולמרות שחוות הדעת מצביעה על עלות תיקוני הליקויים בסך של 55,288.53 ש"ח, החליטה התובעת לצמצם את תביעתה לסך של 30,000 ש"ח על מנת להכניס תביעה זו למסגרת הסמכות העניינית של בית משפט זה.

2.         הנתבע סבור היה, שיש לדחות את תביעת התובעת, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

            א.         בטרם החל הנתבע את עבודתו, הוא ציין באוזני התובעת, שייתכן ויהיו פיצוצים בשליכט, משום שהוא שם השליכט על חומות קיימות ושלא הוא בנה אותן, כך שהוא לא יכול לדעת מה טיב העבודה שהושקעה בבניית החומות, אך גם ציין, שאם יהיו פיצוצים הוא יהיה מוכן לבוא ולתקנם.

            ב.         א)         אכן, כחודשיים לאחר סיום עבודת השליכט, נוצרו מספר פיצוצים בשליכט שעל החומות, אך אלה לא נבעו מטיב עבודתו ולאור בקשת התובעת, תיקן הנתבע את הפיצוצים לשביעות רצונה.

                                    באשר לטענות הנתבעת בקשר לריצוף - מציין הנתבע, שאת הריצוף בחרה התובעת בעצמה והסוג אותו בחרה ידוע בגווניו המשתנים ולעיתים מוכתמים.

                                    לאור דרישת התובעת מהנתבע לרצף, ביצע הנתבע את עבודות הריצוף לשביעות רצונה.

                                    לאחר מכן, פנתה התובעת והלינה בפני הנתבע על כתמים בריצוף והנתבע השיב, שאין זה בשליטתו היות וזהו סוג הריצוף. למרות זאת, הסכים הנתבע - לפנים משורת הדין- ופנה אל בית המסחר ממנו רכשה התובעת את הריצוף ושכנע את הבעלים לפצות את התובעת והיא אכן פוצתה בסך של 2,500 ש"ח.

                        ב)         כל העבודה שביצע הנתבע בוצעה על פי תקני הבניה הידועים והקבועים בחוק. הנתבע גם ביצע עבודות נוספות בעלות מעל 8,000 ש"ח, אך לא ביקש אף סכום נוסף על זה שהוסכם.

                                    הנתבע גם ביקש מהתובעת להזמין בדיקת מכון מטעמו על מנת לבדוק את טיב העבודה ולשם הכנת חוות דעת נגדית לזו שהגישה התובעת, אך נתקל בסירוב בוטה.

                                    בכך, למעשה, לא נתאפשר לנתבע להגיש חוות דעת נגדית.

3.         בטרם אתייחס לגופו של עניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, אפרט להלן השתלשלות העניינים, אשר קדם למועד הדיון של יום 7.6.12, אשר סיים את ההתדיינות בין הצדדים ולפני מתן פסק דין זה.

            א.         הדיון הראשון בתביעה זו התקיים ביום 11.9.11. הנתבע הגיש אמנם כתב הגנה, אך לא התייצב לדיון ומשום כך, שמע בית המשפט את טענות התובעת ולאחר שמיעת טענות אלו ועיון בחומר הראיות, ניתן פסק דין המחייב את הנתבע בסכום התביעה.

            ב.         א)         ביום 16.9.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל, תוך העלאת נימוקים לביטולו ובקשה זו הועברה לתגובת התובעת.

                                    התובעת התנגדה לביטול פסק הדין ולאור בקשת הנתבע ותגובת התובעת, החלטתי לקבוע דיון ליום 8.11.11 לשמיעת הצדדים בבקשה לביטול פסק הדין.

                        ב)         ביום הדיון, נשאלה שוב התובעת האם היא מסכימה לביטול פסק הדין ובהגינותה הסכימה התובעת לבטל פסק הדין מבלי לקיים דיון בבקשה לגופה.